כתבו ליוצרים

על מסאפר יטא

להצטרפות למאבק של תושבי מסאפר יטא 

מסאפר יטא הוא איזור הררי בדרום הר חברון, בקצה הדרומי של הגדה המערבית, שבו נמצאים עשרים כפרים פלסטינים עתיקים. לאורך השנים תושבי הכפרים ניהלו אורח חיים חקלאי, כשרבים מהם חיו במערות ובמבני אבן. הכפרים הקטנים הופיעו במפות המנדט הבריטי עוד לפני הקמת המדינה. נתן שלם, גיאולוג ישראלי שביקר באזור ב-1930, כתב בספרו שניכר כי ההתיישבות במקום "לא פסקה" מזה מאות שנים. למרות זאת, מדינת ישראל לא מכירה בקיומם, הכפרים לא מופיעים במפות ישראליות, והם מועדים להריסה ולגירוש.

ב-1980, הצבא הכריז על מסאפר יטא כ"שטח אש" ודרש לגרש את תושבי המקום. ההחלטה נבעה משיקולים מדיניים. בשני מסמכים ממשלתיים סודיים מהתקופה שנחשפו לאחרונה מופיעה הסיבה האמיתית להכרזה: גירוש פלסטינים לטובת הקמת התנחלויות. בתמליל ישיבה מיולי 1981, אריאל שרון הורה לנציגי הצבא להקים את שטח האימונים במסאפר יטא כדי למנוע את "התפשטות ערביי ההר" המקומיים. שנתיים קודם לכן, ב-1979, שרון חשף באופן ברור אף יותר את המניע הפוליטי. "כמי שיזם את שטחי האש ב-1967, כולם נועדו למטרה אחת, לתת אפשרות ליישוב יהודי במקום", הוא צוטט במסמך ממשלתי שנחשף ב"שיחה מקומית", "שטחי האש נתפסו למטרה אחת: זו רזרבת הקרקעות שלנו להתיישבות".
 

אלו המצדיקים את הגירוש, מסבירים שזה לא עניין פוליטי, אלא חוקי: הפלסטינים בונים בלי היתרים. אך הטיעון הזה מעוות מיסודו, מכיוון שהצבא מונע מפלסטינים כל דרך חוקית לבנות. בכל שטחי C בגדה המערבית (שבהם ישנה שליטה ישראלית מלאה), המנהל האזרחי דוחה יותר מ-99% מהבקשות להיתרי בניה של פלסטינים, אך מאפשר למתנחלים לבנות באופן כמעט חופשי (בעשור החולף הוצאו פי 348 יותר היתרי בנייה לישראלים מאשר לפלסטינים). במקרה של מסאפר יטא, ממילא אי אפשר לקבל היתרים בגלל ההגדרה של "שטח האש".
 

במילים אחרות: החוק הצבאי הוא כלי, שמאפשר לגרש משפחות דרך מניעת היתרי בנייה בכפרים בשטחי C שמוקפים בהתנחלויות, כמו מסאפר יטא. דמיינו שצבא זר שולט עליכם, ומחליט: כל הבתים בכפר, בתי הספר, בארות המים והכבישים נחשבים "בלתי חוקיים" בהגדרה, ומסומנים להריסה, ואין לכם שום דרך לקבל היתר חוקי על אדמתכם הפרטית. כן, אדמות מסאפר יטא הן פרטיות, גם לפי המדינה, אבל עצם המגורים של אנשים והבנייה עליהן הם "בלתי חוקיים".

אין לפלסטינים שום דרך להשפיע על חוקים אלה. בניגוד לישראלים ולמתנחלים, שחיים תחת ממשל אזרחי, ויושבים פיזית בוועדות התכנון שמחליטות איפה וכמה מותר יהיה להם לבנות, פלסטינים נשלטים על ידי כיבוש זר, ללא זכות הצבעה וללא נציגות בוועדות תכנון או בבתי המשפט שמבקרים את החלטות הוועדות והצבא. זאת מערכת אחרת, שונה; מערכת שבה כל בקשותיהם לבנות תמיד נדחות. מי מאיתנו היה מסכים לקבל אי צדק כזה?

באסל עדרה, אחד מבמאי הסרט ומגיבוריו, נולד באחד הכפרים האלה בשנת 1996, בבית בלי חשמל ומים זורמים, בגלל המדיניות האכזרית הזאת. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1999, הצבא הורה לכל הפלסטינים החיים במסאפר יטא לעזוב, כאשר במקביל הורחבו ההתנחלויות והמאחזים באזור, וגברו הריסות הבתים. כך החל המאבק, בהובלת הוריו של באסל ושכניהם, להגן על תושבי מסאפר יטא מגירוש, ולבטל את "שטח האש" הפוליטי.

תושבי האזור פנו גם לעורכי דין ישראלים, שעתרו לבג"ץ בשנת 2000 כנגד הגירוש הכפוי. ב-2022, אחרי מאבק משפטי של שני עשורים, בג"ץ החליט לאשר לצבא להוציא לפועל את גירוש התושבים – החלטת הגירוש ההמוני המשמעותית ביותר בגדה המערבית מאז שנכבשה ב-1967. בית המשפט קיבל את הטענה של המדינה שב-1980, כשהוכרז שטח האש, תושבי מסאפר יטא גרו במקום שישה חודשים בשנה, והיו לחלקם בתים נוספים בעיירה סמוכה. הטיעון הזה שגוי באופן גורף. יעקב חבקוק, חוקר ישראלי שאפילו מצוטט על ידי שופטי בג"ץ, חי במקום ב-1980 ותיעד באופן מובהק כפריים שגרו בו במשך כל השנה. אבל גם אם הטיעון היה נכון – ברור שהעובדה שלפני 45 שנים היו לחלק מהאנשים שני בתים לא מצדיקה גירוש המוני בהווה של אלפי בני אדם, שמשתייכים לפי החוק הבינלאומי אוכלוסייה מוגנת שאסור לגרש.

הסרט "אין ארץ אחרת" מציג את מדיניות הגירוש השיטתית באמצעות הריסות בתים. משפחות שהבית שלהן נהרס לפעמים בונות אותו מחדש או ישנות בחוץ תחת כיפת השמיים, ורבות מהן פשוט מאבדות את האדמה. אנשים שוכרים דירות באחת הערים הפלסטיניות הצפופות באזור A, שבהן אין מקום לרעיית צאן ולגידולים חקלאיים. לכן מֵעבר לאובדן האדמה, הגירוש כרוך גם באובדן פרנסה, קהילה ודרך חיים, ולכן מוביל לרוב לעוני, ולאחר מכן להכרח לעבוד בישראל, כחקלאים באדמות של ישראלים. 

קצב הגירוש הואץ מאז 7 באוקטובר 2023, והמצב בגדה המערבית הידרדר דרמטית. מתנחלים ניצלו את המלחמה כדי להוביל מסעות הרג, ירי ואיומים שהובילו לגירוש של עשרות כפרים בגדה. אלימות זו מצטרפת להריסות בתים של הצבא במימוש מטרה אחת: סילוק התושבים הפלסטינים מאדמותיהם. כבר עשרות שנים שאותם תושבים מנהלים מאבק לא אלים, בשותפות של תומכים ישראלים ומרחבי העולם. גם בימים אלה המאבק נמשך. אם תרצו להצטרף אליו וללמוד עוד, תוכלו לעשות זאת כאן.